עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

"עם אהבה לא הולכים למכולת"

12/08/2013 23:26
sfataim
אני משתדלת שלא לנבור בעבר, גם ככה אני מהמתרפקות תמידית על מה שהיה וגם הבנתי שזה עושה רק נזק, אז למדתי לשחרר, להזכיר לעצמי גם את המעשים הטובים של אותם אנשים שהעציבו ובמקביל את המעשים הרעים כביכול של אלו שהכמיהה אליהם היא מסוכנת.
שנה וחצי עברה מאז שהתגרשנו, השתדלתי לא לפתוח ולו תמונה אחת ולהזכיר לעצמי כל הזמן בשיטתיות את הדברים שבגינם עזבתי, הרגע הזה בו כבר לא יכולתי לשאת יותר, כשכבר לא הייתי אני בשום מקום.
שנה וחצי שאנחנו גרושים ורק היום העזתי, פתחתי כל תיקייה וכל תמונה והסתכלתי, באמת הסתכלתי.
בחנתי את האם היינו מאושרים, התאמצתי להיזכר מה הייתה רוח התקופה בתמונוות, בזו אהבנו הרבה, בזו הכל הצגה בכלל לא דיברנו וכו'
ראיתי אהבה, לא משהו שלא ידעתי, חמש שנות נישואים וזה בדיוק מה שהחזיק אותנו, האהבה.
ידענו שאנחנו לא טובים יחד, ידענו שאנחנו מעולמות כ"כ שונים, שני קווים מקבילים כך הסכמנו אבל האהבה היא זו שהחזיקה אותנו יחד, עד שכבר לא.
אני מסתכלת בתמונות וכלום לא כואב לי למעט העובדה שאני לא יודעת איך אוהבים ככה ונפשי צמאה לתחושה הזו, לתחושה שכולם מסביב נעלמים כשאתה מביט בבן זוגך, התחושה הזו שתמיד יש לך אוויר נקי כזה שמרענן את הנשמה.אני משתדלת שלא לנבור בעבר, גם ככה אני מהמתרפקות תמידית על מה שהיה וגם הבנתי שזה עושה רק נזק, אז למדתי לשחרר, להזכיר לעצמי גם את המעשים הטובים של אותם אנשים שהעציבו ובמקביל את המעשים הרעים כביכול של אלו שהכמיהה אליהם היא מסוכנת.
שנה וחצי עברה מאז שהתגרשנו, השתדלתי לא לפתוח ולו תמונה אחת ולהזכיר לעצמי כל הזמן בשיטתיות את הדברים שבגינם עזבתי, הרגע הזה בו כבר לא יכולתי לשאת יותר, כשכבר לא הייתי אני בשום מקום.
שנה וחצי שאנחנו גרושים ורק היום העזתי, פתחתי כל תיקייה וכל תמונה והסתכלתי, באמת הסתכלתי.
בחנתי את האם היינו מאושרים, התאמצתי להיזכר מה הייתה רוח התקופה בתמונוות, בזו אהבנו הרבה, בזו הכל הצגה בכלל לא דיברנו וכו'
ראיתי אהבה, לא משהו שלא ידעתי, חמש שנות נישואים וזה בדיוק מה שהחזיק אותנו, האהבה.
ידענו שאנחנו לא טובים יחד, ידענו שאנחנו מעולמות כ"כ שונים, שני קווים מקבילים כך הסכמנו אבל האהבה היא זו שהחזיקה אותנו יחד, עד שכבר לא.
אני מסתכלת בתמונות וכלום לא כואב לי למעט העובדה שאני לא יודעת איך אוהבים ככה ונפשי צמאה לתחושה הזו, לתחושה שכולם מסביב נעלמים כשאתה מביט בבן זוגך, התחושה הזו שתמיד יש לך אוויר נקי כזה שמרענן את הנשמה.
Big Mouth
13/08/2013 00:08
הפוסט הזה הכי ריגש אותי עד עכשיו מכל המאות שקראתי בבלוג הזה. הזכרת לי את אימי, יושבת על המיטה בחדר שלה.. מזילה דמעות עם האלבום המשפחתי בידיה. שואלת את עצמה בדיוק אותה שאלה שאת שאלת:"האם היינו מאושרים?" ו"האם יכולנו להישאר ביחד, לפחות בשביל הילדים?". התיישבתי לידה והרגעתי אותה. אמרתי לה שהיא עשתה מה שטוב לכולם. שלא תתחרט. והיא האמינה לי(:
sfataim
13/08/2013 02:56
עשית יפה ותודה לך
רוצהלהיותאבא
13/08/2013 10:53
העניין שאתן מחפשות אהבה, היכן שהיא כבר לא קיימת - זוגיות טובה, התחושה הזו של בטחון ושל רוגע נובעת רק מדבר אחד: מהכתף שאתן יודעות שממתינה לכן שם כשרע (לא כשטוב) ואשר הכול מתרסק יש חיבוק תומך לברוח אליו.

כי תמיד היה את בן הזוג שהסקס היה יותר טוב איתו, את ההוא הרומנטי יותר, וזה שתמיד הצחיק וכולם אהבו אותו ... אבל זה הרבה יותר מאהבה שהיא פיזית ובת חלוף ונשחקת עם השנים בגלל עבודה וילדים ובריאות ומה לא.

כי הכתף הזו תמיד שם והיא תמיד מגוננת ומאפשרת לכן להמשיך לתפקד, לצמוח ולהתפתח ... גם אם המשכת לאהוב, הכתף לא הייתה שם ולכן עזבת.

בצדק.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: