הכל אותו הדבר, כלום לא השתנה.
הדבר היחידי שאני מבינה שזו אני, הרי הריח באוויר מסמל לי בדיוק את אותה התקופה של לפני שנה, זה רק הבחור לצידי שהתחלף, דגם צעיר יותר, מבריק יותר ובכללי טוב יותר אבל ההרגשה היא אותה הרגשה, בהתחלה טובה עד השמיים וברגע אחד קורסת, כאילו משהו קרה, רק שלא קרה כלום אני זה מה שקרה.
משהו התקלקל לי במנגנון, פעם יכולתי לאהוב עד הסוף, יכולתי לתת את כל כולי ופתאום אני יכולה לתת רק קצת, רק זמני, כלום הוא לא לנצח עבורי, זה לא שאני לא רוצה פשוט משהו מתקלקל ברגע, אני רואה אותו, הוא דבר שכול אחת תרצה, הוא מעניק ללא גבול וגם כשאני מקשה הוא מתמודד ומרגיע, אבל משהו לא רגוע, לא רגוע בי, משהו פשוט מת, כאילו מישהו מכבה את האור ברגע או מוריד את השאלטר, דבר לא משתנה הכול חוזר על עצמו כריטואל מרגיז.
לפעמים אני יודעת לאמוד בדיוק מתי הדברים יגמרו ולפעמים מקוננת בי התקווה שהפעם זה לא יקרה, הנה מצאתי מישהו שעונה על כל הדרישות, כמעט.
תמיד הכמעט הזה דופק אותי, הכמעט הזה שנמצא שם מהתחלה, בהתחלה אפשר להתעלם ממנו אבל אחכ הוא לא משאיר ברירה, הוא כאילו נעמד מולך בגאון ואמר שזהו שמכאן הוא לוקח את העניינים לידיים ואז זה מתחיל, הכמעט הזה מהבהב לי בראש כמו נורה, כשאני כבר מתחילה לדבר עליו אני יודעת שזוהי תחילתו של הסוף, כי ככה זה, אני כבר יודעת לזהות, יודעת לזהות מתי הכמעט הזה עומד לנצח, יודעת לזהות כשהוא מביס את נפשי ואני מתמלאת בצער, צער על הניצחון, צער שהכמעט הזה צדק, כנראה שזה לא ילך.
מאז שיצאת מחיי הכמעט הזה ניצח אותי בכל מערכה, חוץ מאיתך, אדם אפור, מדבר מעט, שותק הרבה, שום דבר ממה שאבחר לחיות איתו את חיי אם ארצה, אצלך לא היה כמעט, הכל היה ברור, זה זמני ואין כאן משהו להיאחז בו, אצלך הכמעט היה הפוך, רק סיבה אחת שאולי משאירה אותי איתך אבל גם אותה הצלחת לדרוס דריסה גסה ופתאום זה נגמר.
זה לא נורא כמו כל הכמעט שיש לי עם אחרים, אני תמיד מופתעת שרק איתך היה לי שקט, רק איתך מצאתי סוג של נחלה זמנית וזהו כל שחפצה נפשי ואפילו לא ידעתי.
אני מתעלמת מהעניין הזה ביומיום, לא חושבת עליך גם כשאני רואה אותך, אתה כבר לא פקטור בחיי וגם את הנורא הצלחתי לשים מאחור ולשכוח, אני נזכרת בך בכל פעם שכמעט אחד שובר אותי, אני נזכרת כשיש קיץ ויש ריח נעים באוויר, ריח של חופש, אבל זהו, אני לא נזכרת בך יותר מזה.
מצחיק שפעם עברתי ממערכת יחסים ארוכה אחת לאחרת והיום אני לא שורדת, פשוט לא מצליחה.
גם הכתיבה שלי נעשית בהתאם, רק כשמשהו צריך להיגמר אני נזכרת בך וכותבת.
;){kind=link}