ואיך בקיץ אחד הצליחו לכבוש לי את הלב ולנפץ אותו לרסיסים, איך בקיץ אחד למדתי מה זה לא להתאכזב ולא לכעוס אלא פשוט להשלים עם זה שככה זה מרגיש שנשבר לך הלב, בקיץ אחד אכלתי לעצמי את המוח יותר מכל קיץ בעבר, קיץ אחד הייתי מרוכזת במישהו אחד וחשבתי שלעולם זה לא יעבור לי למרות שתמיד האמנתי שהכול עובר וצדקתי הנה גם זה כבר עבר, גם מהתהליך סבלתי ונהניתי יחד, בחנתי בקפידה כל דרך להוציא אותו ממני, מהראש זה היה קל אבל ללב חוקים משלו ודווקא כשהשלמתי עם זה שכנראה הוא יישאר קצת יותר משתכננתי הוא הלך וכדי לכתוב עליו ממש הייתי צריכה לשלוף אותו בכוח כי זהו הוא כבר לא הסתיר לי כל דבר אחר ופתאום הראש שלי פנוי והנשמה שלי קלה.
קיץ בו למדתי את מה שכבר ידעתי על חבר אחד טוב שלעולם לא מאכזב, חבר כל כך טוב שהנשמות שלנו שזורות אחת בשנייה, חבר שיודע מה קורה רק מהמילה הראשונה בשיחה או מהודעה של נקודה.
אני עוד לא מרוצה לגמרי אבל מצד שני מעולם לא הצלחתי לרצות את עצמי עד הסוף, ככה זה כשאתה כל הזמן חושב שאפשר טוב יותר ולמדתי שגם כשמנסים להיות הכי טובים צריך לדעת מתי להפסיק, מתי אתה כבר לא פשוט בן אדם טוב שרק דואג למישהו או משהו אחר בין אם זה אישי ואם זה עבודה גם לטוב צריך לדעת לשים גבול כי אנשים חדלו להעריך את הטוב ולמדו רק לנצלו כשהם מזהים אותו.
בהתבוננות העצמית הזו שלי למדתי להתבונן על העולם, נחרדתי מהתדרדרותו המהירה, המעשים שקורים בו ובעיקר מהשתיקה הגדולה של האנושות וככול שהתעמקתי בעולם ככה כאבי הפרטי נראה מגוחך ומינורי להחריד.. עד שנעלם.
הקיץ הזה למדתי מה שאני לומדת בכול יום מחדש שצריך כל הזמן להגיד תודה וזה ממש לא משנה אם מאמינים במשהו או לא, רק צריך להעריך ולהודות באמת לא סתם להנהן עם הראש בשביל הסכמה נורמטיבית, למצוא את הקסם גם בדברים הכי קטנים בעובדה שהחיוך נמצא שם רוב הזמן ושזה בהחלט מעולם ולעולם לא מובן מאליו, פשוט תודה.
החזרה שלי לשדרה לכתוב היא לא מקרית, רואים על הכתיבה שלי שאני עוד נאבקת, כותבת בכוח, אונסת את הראש להפסיק לזרוק לי מיליון כותרות ונושאים, לדעת לשחרר דברים שמפריעים, לדעת לתעדף אותם מחדש, לתעדף את עצמי.
זה לא איזה סיפור סינדרלה זה בסך הכל החיים אולי לא תמיד יש סוף טוב אבל אלו רק הפרקים עוד הספר לא הסתיים והפרקים הבאים טומנים בחובם המון הפתעות, טובות או רעות אבל אין סוף של בחירות.
מרימה כל פעם צ'ייסר לבחירות טובות יותר, להפתעות מרגשות יותר, החיים רק מתחילים בכל שנה מחדש יש מספיק זמן למקצה שיפורים.
;){kind=link}